מדוע דאגת משה רבינו לשה קטן מוכיחה על מנהיגות לעם הנבחר, הלא יש הבדל ענק בין הנהגת עם ישראל לבין רועה צאן?

חז"ל למדונו כי מבנה הבריאה שונה בתכלית בין בעלי החיים ובין בני האדם לא רק במה שמייחד את האנושות כחכמה וכח הדיבור, אלא גם בצרכים הקיומים השווים ביניהם.

"רבי שמעון בן אלעזר אומר, ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות? והן מתפרנסין שלא בצער. והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאתפרנס שלא בצער? אלא שהרעותי מעשי וקיפחתי את פרנסתי" (משנה סוף מסכת קידושין).

הבדל משמעותי יש בין יצורי החיים בעולם, בעלי החיים מלאו את תפקידם נאמנה ועל כך פרנסתם מצויה להן, אך האדם במעשה החטא של אדם הראשון, מעל בתפקידו ועל כן האנושות משלמת מחיר כבד מאד בעמל הפרנסה בגלל מעילה בתפקיד.

אם משה רבינו כרועה צאן דאג בכל מאודו להרוות את צמאונו של שה קטן הרי שהוא עושה את תפקידו נאמנה, וממילא כל תפקיד שמשה רבינו יקבל הוא יעשה במקסימום האפשרי, בתפקוד מלא, מתוך תחושת אחריות הכבדה שתרבוץ על כתפיו. (רבי אהרון קוטלר זצוק"ל).

אם לאדם יש שאיפות קרירסטיות בחייו, הן ברוחניות והן בגשמיות והם אינם מתממשים הרי שהוא צריך לשאול את עצמו האם מילאתי את התפקידים הזוטרים המוטלות עליו מן שמיא או שאני בז להם מפני גדלם הקט.

אם האדם מעוניין להתקדם בחייו הרי שעליו לבצע מעשית את שליחותו בתפקידים שנוכחים בחייו בנקודת הזמן העכשוית ולא לחכות ולחלום לתפקידים שיפלו עליו משום מקום, כל עוד בטרם השלים את המוטל עליו בנקודת הזמן הנוכחית.

כאשר האדם עושה את מקבץ תפקידיו בשלמות הרי שהקב"ה ממנה אותו בתפקידים נוספים בכדי שהעולם יהיה מלא במעשים שלימים, ויתירה מכך באנשים מושלמים!

שבת שלום שקט ומבורך!